הכלה והחמות  (الكنة ومرات العم) 

מעמד הרעייה הצעירה בעיראק היה נחות, במיוחד שהזוג הצעיר התגורר בבית הורי הבעל. הבית היה

פטריארכלי. אם הבעל שלטה ביד רמה ובנותיה הרווקות וכלותיה עוזרות על-ידה. חיי הצעירה בבית-

חמותה, במיוחד בשנים הראשונות לחיי הנישואין, לא קלים וגרמו למשברים ולמריבות בתוך 

המשפחה, שקיבלו ביטוי בפולקלור ובשירה העממית, דוגמת השיר העיראקי המפורסם, המתחיל

במילים: "بينن الجنة  ومرت  العم  ما  تدرون  اش صار", המתאר את הקטטות האין סופיות ביניהן והבעל

המסכן, שנמצא בתווך, נטרפה דעתו עליו. גם במקורותינו, לא פסחו על הקושי בחיי הכלה

עם חמותה: "אם ידור גדי עם נמר, כך תדור כלה עם חמותה" (מדרש מעשה תורה, דף י'ג).

דוקא חכמי הדור, ביניהם הרב יוסף חיים ז"ל (1834-1909), בספרו " قانون النسا" (חוק הנשים), הטיף

לרעייה היהודיה הצעירה ש"למען בעלה וכבודה, צריכה היא להזהר בכבוד חמותה, תעשה כרצונה,

תנהג עמה בסלחנות ותרכין ראשה בפניה, כדי שחמותה תנקה לבה ותימצא בינם האהבה" (1).

הדוגמא הקלאסית ביהדות ליחסי חמות-כלה, מוצאים ב"מגילת רות", שלמרות היותה נוכריה, זכתה

רות המואביה שמזרעה יצא 'דוד המלך', כי נאמר עליה שעזבה את הולדתה ואת מולדתה ודבקה

בחמותה (רות, ב', יא'). 

היחסים המתוחים בין הכלה לחמות תפסו מקום נכבד בפתגמים ובאימרות ידועות בקרב שני העמים,

המוסלמי והיהודי בעיראק:

قالولة  لمرات  االعم  انتي  هم  كنتي  كنة !  قالت  كنتو  وانسيتو !

קאלולה למראת אל-עם: אנתי הם כנתי כנא ! קאלת: כנתו ונסיתו !

שאלו את החמות: גם את היית כלה ! ענתה: הייתי ושכחתי !

הזכירו לחמות המתעמרת בכלתה, שגם היא הייתה כלה וטעמה את טעם החותנת, אך, נוח היה לה 

לשכוח ולהתכחש. 

למעשה השנאה הנה הדדית:

مكتوب  على  باب  السما  ما عمغا  حماة  حبت  كنة

מכתוב עלא באב אל-סמא: מא עמר'ה חמאת חבת כנא

כתוב על פתח הרקיע: מעולם לא אהבה חמות את כלתה

"חמותה סניא לכלתה וכלה סניא לחמותה" (יבמות קי'ז).

מריבות בין הכלה לחמותה הובילו, לא פעם, לקללות הדדיות ולהתפרצויות זעם מצד הרעייה כלפי 

חמותה: 

اخذتو  ابنكك  طقي  من غبنك

אח'ד'תו  אבנכ  טקי  מן  ע'בנכ

לקחתי את בנך, תתפוצצי מדאגתך

תגובת הכלה לחמותה, תוך כדי ויכוח קולני ביניהן,  על הצלחתה בהשגת בנה.

החיכוך בקרב הרעיות הבבליות פחת בהרבה, עם עליית יהודי עיראק ארצה בשנים 1950/1952.

זוגות נשואים שוכנו בנפרד, חלקם אף רחוק מההורים.

,תגובות בנושא החמות והכלה מתקבלות ברצון.

(1) מוצפי,ב.צ. "הרב", פרק 12, עמ' 49.

      מאירי, י. "על נהרות בבל", עמ' 109