יום שישי, 3 באוגוסט 2012

גלות בבל


יהדות בבל (או יהדות עיראק), הוא שמה של הקהילה היהודית עתיקת יומין במסופוטמיה, או עיראק של היום. את ראשית הגלות ראו חכמי העם, נביאיו ומשורריו כחלק מהאסון הלאומי של חורבן המולדת. הגולים סירבו להשלים עם המציאות החדשה וגעגועיהם לירושלים הייתה כה גדולה. הם הביטו בעצבות על אסונם ושירתם "על נהרות בבל" באה לבטא את תחושתם הכבדה בארץ גלותם. מנקודת מבט זו, תובן אותה המתיחחות הנפשית שפקדה הרבה מהם, בבואם לתהות על פשר גורלם.

2 comments:

  1. דר' מאירי ערב טוב,
    אני סטודנטית באוני' חיפה וכותבת סמיריון על זהות יהודי עיראק בהתמקדות על שני מחנות הציונים והקומוניסטים
    מראות ראשונית נדמה לי כי יהודי עיראק לא ששו לעלות לארץ וכי היו פטריוטים עיראקים...
    אציין כי אשמח לקבל כל תגובה שלך בנושא
    תודה טלי
    tali8889@walla.com

    השבמחק
  2. לטלי, שלום
    הקומוניסטים היהודים היו נאמנים לאומה העיראקית ודגלו בחיזוקה והמשך ישיבתם בה. הם התכחשו לציונות ותקפו אותה. שתי התנועות, שהיו במחתרת, היו הפכים אחת כנגד השנייה. התנועה הקומוניסטית שאבה את כוחה מהמפלגה הקומוניסטית בברית המועצות של אז, בעוד התנועה הציונית שאבה את כוחה מהמסורת, מעידוד השליחים שהגיעו להדריכה מארץ-ישראל, ובעיקר, מהפוגרום (הפרהוד) שהתרחש בשנת 1941 נגד היהודים. התנועה הציונית דגלה בנטישת המולדת העיראקית ולהגירה לא"י. חלק מההנהגה היהודית בבגדאד , כולל הורים רבים, אף שלא היו קומוניסטים, התנגדו לצירוף ילדיהם לתנועה הציונית, שהתנהלה, כאמור, במחתרת. הקומוניסטים היהודים לא ברצון עלו, בסופו של דבר ארצה. זה היה רוכח המציאות, שאילף אותם לנטוש את מולדתם היקרה, אך לא את האידיאולוגיה שלהם. אגב, שתי התנועות נרדפועל-ידי השלטונות העיראקיים, חלקם נאסרו וכמה מהם הועלו לגרדום.
    טלי יקרה, אני מפנה אותך גם לאינטרנט בכותרת :"יהודי עיראק הציונים והקומוניסטים", למאמר מצויין מאת ד"ר אסתר מאיר גליצנשטיין. כותרת המאמר: "מנהיגות ציונית וקומוניסטית במבחן קליטת עולי עיראק בישראל"

    השבמחק