יחסי אישות ושמרנות בקרב
יהדות בבל בגולה
ההקפדה על בידודה של האישה הבבלית, מכל מגע עם
זר, הייתה חמורה. ילדה לא יכלה לצאת מן
הבית, אלא בלויית הוריה ולא יכלה לדבר או להיפגש עם גבר זר בחוץ. בחורה היוצאת מן
הבית צריכים לדעת בדיוק לאן היא הולכת, באיזו דרך ולכמה זמן. בכל הקשור ליחסי
אהבים בין שני המינים, אהבה חופשית, שלא לפי חוקי הדת והמדינה, בענייני אישות
ונישואין, הייתה אסורה בתכלית האיסור. "האהבה הרומנטית" כתנאי קודם
לנישואים מאושרים, עמדה בסתירה מוחלטת
לדפוסים האידיאליים של יהודי בבל. לא הורשו כל יחסי "פלירט" בין צעירים
ואף לא אצל זוגות נשואים. אין להראות סימני חיבה לאישה, אפילו אם היא אשתך,
בנוכחות אחרים או בנוכחות הבנים. הפרסטיז'ה של הגבר נפגעת, אם הוא מגלה את הקשר
הרגשי שלו לאשתו (1).
יחסי מין בטרם נישואין היו אסורים בתכלית
האיסור, ובחורה המאבדת בתוליה מאבדת את עולמה, ופוגעת קשות בכבוד המשפחה ובסיכוייה
למצוא חתן שיסכים לשאת אותה. בטרם
נישואין, לא התקיימו יחסי אהבה בין המינים. כיוון שלא היו פעילויות ומפגשים בין
נשים וגברים והיה קושי רב להיכרות שלא בדרך השידוך. על-כן, משכב זכר
(הומוסקסואליות) היה שכיח בעיראק, במיוחד בקרב הצעירים שלא יכלו, בגלל איסור
מוחלט, לקשור יחסי אהבים בין שני המינים. המשכב נעשה בהסתר, רחוק מעיני ההורים
ואחרים. לרוב, לא מתוך סטיות מיניות, אלא מתוך הדחף לתת פורקן לתשוקה, שבערה בקרב
הצעירים, במיוחד, והעיקה עליהם (2).
האהבה לא שיחקה תפקיד חשוב גם בחיי הנישואין
בקרב היהודים. רוב הנישואים נרקמו בתיווכן של שדכנים במתכונת עסקית לכל דבר, ורוב הנשים
הנשואות לא האמינו באהבתם של בעליהן אליהן. לסביבה החברתית ומעמד האישה המוסלמית,
כפי שנקבע בקוראן, הייתה השפעה חזקה על הנשים היהודיות, ויהודי בבל, כחברה, שחיו
בקרב אוכלוסיה שרובה מוסלמית, קיבלו על עצמם להתנהג בהתאם:
הקוראן קבע, במידה רבה, את מעמדה של האישה
המוסלמית ואת "עליונותו של הגבר על פני האישה" (3). הקוראן גם קבע כי יתרונם של הגברים על הנשים
נובע מרצון האל, לפי הפסוק: "הגברים מופקדים על הנשים, בתוקף כל אשר רומם בו
אלוהים את אלה על אלה" (4). ומידת ההיתר בחיי המין עם הנשים אצל המוסלמים,
נקבעה בקוראן לפי הפסוק: "נשיכם הן שדה לכם, בואו אל שדכם בדרך
שתרצו, והקדימו לעשות למען נפשותיכם" (5).
מנגד,
מעמדה של האישה היהודייה היה שונה בתכלית השינוי ממעמד האישה המוסלמית, הן על-פי
ההלכה, והן על-פי הנהוג בחברה היהודית בעיראק. התפיסה היהודית ראתה באישה עמוד
התווך ומרכיב מרכזי חשוב בתא המשפחתי, שבנוסף לניהול משק הבית, היא הייתה הדמות
הדומיננטית בחינוך הילדים. כמו כן, באיסלאם, הגבר הוא הנותן את ה"מוהר"
להורי האישה, ועל-כן, מתייחס הוא אליה כאל קניינו האישי, בעוד שבקרב היהודים, הורי
האישה הם אשר חייבים היו לתת "נדוניה" לחתן, דבר שהעלה את קרנה של האישה
בחיי המשפחה היהודייה (6).
"בשנות הארבעים למאה העשרים, חלה התקדמות
במוסד הנישואין, במיוחד בערים בגדאד ובצרה: מספר בנות יהודיות משכילות חדרו לעבודה
בבנקים ובכמה חברות פרטיות, ובילויים מעורבים של צעירים וצעירות בחוגי ידידים
ובמועדונים מחוץ לבית, נעשו יותר מקובלים. בנות למדו שחייה (בעיר בגדאד) וריקוד
סלוני. כמה בנות אף למדו יחד עם בנים בבית-הספר התיכון המהולל "שמאש",
ומורות אחדות הועסקו בהוראה יחד עם מורים בבתי ספר יסודיים. תנועת החלוץ, במסגרת
המחתרת הציונית בעיראק, בראשית שנות הארבעים למאה הקודמת, הנהיגה מראשית דרכה את
הפעילויות המעורבות, והייתה גורם חשוב למפגש חופשי של מאות רבות של צעירים
וצעירות. כל ההתפתחות הזאת החלישה, במידה רבה, את מוסד השידוכין המסורתי, אם כי לא
ביטלה אותו כליל, והביאה לבחירה יותר חופשית של בני הזוג מתוך היכרות ואהבה, שקדמו
לנישואין. כבר בעיראק, היו מקרי נישואין מתוך אהבה ובחירה חופשית, ללא התערבות
מתווכים או הורים וזוגות רבים שנישאו זה לזו בישראל, אחרי העלייה ההמונית, מקורם
היה בהיכרות חופשית במסגרת תנועת החלוץ בעיראק" (7).
(1) י. מאירי "הדים מבבל"
(2) י. מאירי "על נהרות בבל"
אורי רובין, "הקוראן" , אוניברסיטת תל-אביב:
(3) סורה 2 (הפרה), פסוק 228, עמ' 32
(4) סורה 4 (הנשים), פסוק 34, עמ' 71-72
(5) סורה 2 (הפרה), פסוק 223, עמ' 31-32
(6) שאול סחייק, תמורות במעמד היהודיות בבבל,"פעמים" מס' 36, עמ' 64-88
(7) י.מאיר, התפתחות חברתית - תרבותית של יהודי עיראק, עמ'335-336
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה