חג השבועות בגלות בבל

חג השבועות נקרא על-שם שבעת השבועות שהם 49 ימי ספירת העומר, המפרידים בין חג- "המצות" לחג "השבועות" (דברים, פרק ט"ז, ט'-י'). ספירת העומר היומית מוטלת על כל אדם בישראל (להוציא נשים). מנהג בבל הוא לשלב את הספירה היומית בבתי הכנסת (גם בישראל), לפני תפילת 'ערבית'. תחילה החזן מברך והקהל משיב אחריו בברכה. בל"ג בעומר נערכו בבתי- הכנסת בעיראק הילולות לרבי שמעון בר-יוחאי, בהן שרו שירים והדליקו נרות רבים לכבוד הצדיקים. לא נהגו  להדליק מדורות בליל ל"ג בעומר, כפי שנהוג בארץ, ייתכן מתוך פחד מפני השלטונות.       

חג השבועות נמצא במסגרת "שלש רגלים", כינוי לשלשת חגים מקראיים שהם: חג המצות, חג הסוכות וחג השבועות, חגים בהם נצטווה עם ישראל לעלות לבית-המקדש בירושלים ולהביא מפירותיהם ומתבואותיהם.

החג נקרא גם 'חג הקציר', שבתקופתו מתבצע קציר החיטים (שמות, כ"ג, ט"ז), 'חג הביכורים', שהיו מביאים, בזמן שבית המקדש היה קיים, קורבן מנחת הביכורים (דברים, כ"ו, א'-ד') ו 'חג- מתן תורה', מתן עשרת הדברות שנחקקו על לוחות הברית.

בליל חג השבועות, בחזרה מבית הכנסת, לאחר תפילת 'ערבית' ולאחר קידוש ליל יום- טוב, נהגו להתכנס בבתים, לפחות מנין גברים, לשם קריאת 'קדיש' לעילוי נשמות הנפטרים. לכינוסים אלו קראו יהודי בבל "משמארה  مشمارة" (תיקון ליל השבועות), בהם קראו,  גם הילדים, לפי סדר הישיבה, קטעים מתוך ספר התנ"ך, המדרש ואדרא-רבא. בחלק מהכינוסים נמשכה הקריאה כל הלילה ועם עלות השחר, הלכו לבתי הכנסת לתפילת שחרית.

בשובם הביתה, חיכתה להם, לפי המנהג, לביבה טעימה, מעשה ידי הנשים, שנקראת בפי כל "כאהי – كاهي", זוהי מעין עוגה שטוחה מבצק דק, עשויה מכמה שכבות טבולות בחמאה ומטוגנות במחבת. על העוגה נהגו למרוח דבש תמרים (סילאן), ריבה, או לפזר עליה סוכר דק  ולאכול אותה. בחג נהגו לאכול דברי חלב, מכיון שהתורה נמשלה  ל 'חלב', לפי הפסוק: "דבש וחלב תחת לשונך" (שיר השירים, ד', י"א).                             

חג השבועות נקרא גם בפי יהודי בבל  "עיד לזיארה - عيد لزيارة - חג העלייה לרגל", בו נהגו  לפקוד את קברות הצדיקים, ולעשות הילולות ולשיר שירים ותשבחות, ובראשם קברו של הנביא יחזקאל בן-בוזי הכהן, הקבור בעיירה אל-כפ'ל, לחוף נהר הפרת. תקופת ה'זיארה' מתחילה באמצע חודש אייר ונמשכת עד ראשית חודש סיון. מעל לקבר ניצבת אבן, עליה חרותות באותיות בולטות המילים: "זאת המצבה, היא מצבת קבורת אדוננו יחזקאל בן-בוזי הכהן, זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל, אמן".

קברו של יהושע כהן גדול שוכן בגדה המערבית של נהר החידקל בבגדאד באזור (אלכרח' – الكرخ). הקבר נמצא כיום בידי המוסלמים. הנוסע ישראל בן-יוסף, שביקר בבגדאד בשנת 1849, כתב בספרו "מסע ישראל": "במרחק שעה אחת מן העיר בגדאד, עומד בנין אחד קטן, מוקף בשמונה עצי שקדים, שם נמצא קבר יהושע הכהן גדול, מעוטר בכל מיני פאר לכבוד ולתפארת. תחת בימת הקבר מונחים כמה כתבי-יד עתיקים, אשר קראו בהם האנשים הבאים אל המקום ההוא, ואחרי כלות הקריאה, יזמרו שירים ושבחות."

לא נפקד גם קברו של הרב שיך יצחק גאון, הקבור בבית הכנסת הנושא את שמו ברובע היהודי, במרכז בגדאד העתיקה. עוד קברים שזכו לעלייה לרגל, במיוחד לקראת חג השבועות, הם קברותיהם של עזרא הסופר, הקבור ליד בצרה, קברותיהם של הנביאים דניאל, חנניה, מישל ועזריה ליד העיר כרכוך וקברו של יונה בן-אמיתי ליד העיר מוצל.                                      

אחד השירים שהיו היהודים שרים ב "זיארה" לכבוד עזרא הסופר, מתחיל במילים: "חילו חילו הסופר, טעיהם מראדם וחפץ' ולאדם, חילו חילו הסופר" (טוב הוא, טוב הוא ה 'סופר', מלא משאלות לב ישראל ושמור על צאצאיהם, טוב הוא, טוב הוא ה'סופר').