יום חמישי, 14 בפברואר 2013


"משנכנס אדר מרבין בשמחה" (מסכת תענית, כ"ט, עמוד א')

חגיגות פורים בקהילת בבל בגולה
חג פורים, בערבית בגדאדית عيد لمجلة - עיד למג'ללה (חג המגילה), מקורו אינו בתוקף החוק המקראי, אלא, מתוקף הלכתי אותו תיקנו חכמינו  ז"ל. 'פורים' מהמילה 'פור' (גורל) שהפיל המן, כדי לקבוע את החודש והיום בו הוא ישמיד את היהודים ( מגילת אסתר, פרק ט', כד'-כו'). חז"ל קבעו ארבע מצוות לקיום החג: "קריאת המגילה", "משלוח מנות איש לרעהו", "מתנות לאביונים"  ו"סעודה ביום החג".
קריאת המגילה – את מגילת 'אסתר' חייבים לקרוא פעמיים. פעם בליל החג ולחזור ולשנות אותה בבוקר החג (תלמוד בבלי, מתוך 'תהלים' פרק כב', פסוק, ג'). קהל רב, גברים, ילדים, טף ונשים גדש את בתי הכנסת הרבים ברחבי עיראק כדי לשמוע את המגילה, שנקראה מתוך מגילה מגוללת עשויה קלף, מפי חזנים בנעימה בגדאדית מיוחדת בטעמי המקרא. הקהל הקשיב קשב רב ועקב אחר קריאתה. כל אימת שהחזן הזכיר את השם 'המן', רעש המקום מהרעשנים, הקשקשנים ואקדחי הקפצונים למיניהם שבידי הילדים. המבוגרים היכו בידם על השלחנות ורקעו ברגליהם על רצפת בית-הכנסת.      
משלוח מנות - לפי ההלכה, חובה לשלוח לפחות שתי מנות איש  לרעהו. המנות שנשות בגדאד שלחו, כללו מיני מאפה וממתקים מיוחדים לחג שאפו בבית, או שקנו ממגדניות בבעלות יהודים שהתמחו באפייתם (שקרצ'י- شكرجي) וכללו לדוגמא: סמבוסק אבשכר سمبوسك ابشكر (כיסוני בצק בתנור ממולאים סוכר, אגוזים, או שקדים), שקרלמה شكرلمة (כדורי בצק אפויים בחמאה וסוכר ומעליהם במרכז, שקד), מלפוף  ملفوف (גלילת בצק עלים אפויה, ממולאת שקדים וממותקת בסירופ  סוכר), בקלאוה  بقلاوة (מאפה עשוי משכבות בצק עלים ואגוזים, בוטנים או שקדים, בתוספת סירופ  סוכר), סמסמיי  سمسميي (מאפה מסומסום  בצורה שטוחה, בתוספת  סוכר, או דבש, חתוך בצורת ריבועים או מעוינים), זנגולה  زنكولة (עוגיות ספיריליות, עשויות מבצק קל, טבולות  בשמן רותח ובסירופ סוכר), לוזינה لوزينة (ממתק חבושים עשוי מעיסה מאודה ושטוחה, בתוספת סוכר, הל ושקדים כתושים), חלקון  حلقون (רחת לוקום, עשוי מסוכר, ג'לטין, אגוזים או שקדים, מיץ תפוזים, חתוך לקוביות, ומגולגל בסוכר), מלבס  ملبس (שקדים בעיקר, מצופים בשכבה של  סוכר לבן  או צבעוני), ועוד......                                                                           
בבוקרו של יום פורים, התרוצצו ברחובות בגדאד נערות ונערים, אצים רצים, שמחים ועליזים, לדמי פורים  הם מצפים, בידיהם הללו אוחזים מגשים גדולים, במפיות רקומות  הם מכוסים,  מלאים וגדושים במגדנים, שנשות בגדאד החרוצות הכינו לקראת המשלוחים, לקרובים, לשכנים ולחברים. אישה לרעותה עושות חליפין, זו עם זו במיני ממתקים ומאפים.
מתנות לאביונים -  בפורים התרבו הקבצנים וצבאו על הבתים. לא נגרע חלקם במתנות, בכסף, בארוחות ובדברי מאפה שנידבו  להם  כדי לקיים מצווה זו.
סעודה ביום החג -  מצווה לסעוד ולשמוח בפורים ולעשות אותם  "ימי משתה ושמחה" (מגילת - אסתר, ט', כב'). הסעודה הנה הודייה על הנס שאירע ליהודים ביום זה והאכילה ושתיית יין הם חלק ממאפייניו. לא נפקד גם מקומם של השבחות והפיוטים שחוברו במיוחד ליום זה, ביניהם: "שימני ראש על כל אוייבי ותשמחני", "עזר מצרי היית", ועוד. בעקבות הפור (הגורל) שהפיל המן, נהגו היהודים לשחק ביום זה משחקי גורל, בעיקר קלפים (כמו 'דוסה', או 'נקש אל-יהוד'), בסכומים קטנים שההורים חילקו לילדים כדמי פורים. להקות להקות של מנגנים בכלים שונים, מוסלמים ויהודים, הסתובבו ביום החג בין בתי היהודים  כדי לשמח אותם ולהנעים להם את חגם. אחת מהלהקות הייתה מלווה בקוף שרקד וקפץ לצלילי המוסיקה, עשה מיני להטוטים ולבסוף הוריד את הכובע מעל   ראשו, והושיט אותו פתוח שלתוכו שלשלו את התרומות.                                                                                                            בבתים הסתובבו גם מוקיונים. המפורסם מביניהם נקרא 'נאג'י אל-אקע' (נאג'י  הקירח), שהיה לבוש בבגדים מרושלים ומסורבלים, רקד ובידח את אנשי הבית, וכל פעם שהרים את כובעו וגילה את פדחתו, צחקו הילדים ושרו לו את השיר: נאג'י אבו קר'עה, טלעת קר'עתו, חכמת אלג'יג'י אלא תנקר'ו (נאג'י הקירח גילה פדחתו והתרנגולת החליטה דווקא לנקר  אותו), או: הד'א נאג'י אלאקע ופנטרונו למר'קע ולביסו ג'וא באטו ועלא מר'אתו יתווקע (זהו נאג'י הקירח ומכנסיו המטולאים ומתחת לבית שחיו מבצבצים התחתונים ולפני אשתו מבקש הוא תחנונים).
הילדים התחפשו לדמויות שונות בעזרת תחפושות מגוונות ומסכות, שרפו בחצרות הבתים את דמותו  של המן הרשע שעיצבו אותה מקרשים, הלבישו אותה, הדליקו מדורות והשליכו את הדמות לתוכן. כולם יחד הסתופפו מסביב וצעקו בקול רם:  هذا همان لمجلة طبقت علينو السلة !    הד'א המאן למג'לה, טבקת עלינו אל-סלה! (זהו המן של המגילה, נפל בפח אותו הוא טמן!).   


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה