תרבות ומוסר בקרב יהדות בבל בגולה
v
התפיסה של טוהר מיני בקרב יהודי בבל, אשר חלה על גבר ואישה, מקורה
בספרות התלמודית, והיא נפוצה, ואף התחזקה, באמצעות ספרות המוסר של התקופה, שהייתה
ספוגה ברעיונות ספר "הזוהר" וספרי קבלה אחרים, המחמירים בעניין זה.
בספרות ההלכה והמוסר היהודיים מובלט בלשון שאינה משתמעת לשני פנים, כי השרוי בלא
אישה מסור לפיתויי היצר (1).
יהודי עיראק, לא רק שמרו על הפרדה בין-מינית, ואסרו על מגע בין גבר
לאישה, אלא גם דאגו להסיח דעתם של הבחורים מלהרהר על מין, ומכאן, התפתחה האימרה הידועה
בערבית בגדאדית: مايسيغ يحطون الولد يهرهر- מאייסיר' יחיטון אל-וולד יהרהר (אסור להניח לבחור להרהר
על 'מין' ).
גם הרב יוסף חיים זצ"ל בספרו "קאנון אל-ניסא" (חוק
הנשים 1906), הזהיר את הבנות והנשים היהודיות בגולה מיציאה לתרבות רעה, וכתב:
"אישה אשר טמאה השטן במעשים רעים, יכניעו אותה לאט לאט, וילחכנה בעשב הנלחך.
תחילה יכשילה בדבר קטן, וייחשב בעיניה כאילו אין בו עוון, לאחר מכן, יפילה בים
הגדול.." ועוד הוא כותב: "כל אישה אשר תלכלך את שולי בגדיה, ותחלל
קניין ה' ותהיה מופקרת, תגרום לאביה ולאימה קללה וחרפה, ותביא לקהילתה בושה
וכלימה. הלוואי ויקצר הבורא חייה, ולא תהנה בטובה. אתן המאזינות, חלילה לכן מהפשע
ומהפריצות, ישמרכן הבורא מכל רעה וחסרון" (2).
הזנות בקרב יהודיות עיראק הייתה קיימת, אם כי, בהיקף מצומצם מאוד.
הסיבות שהביאו להידרדרות יהודיה לעסוק בזנות, בזמנו, היו, בעיקר, כלכליות, הכתמת
שמה, או, עקב אובדן בתוליה בטרם נישואיה. נשים יהודיות שעסקו בזנות בחרו למקם את
עסקיהן בסמטאות צרות וחד- סטריות, בתוך הרובע היהודי העתיק, עד כמה שאפשר, רחוק
מעיני השכנים.
שלטונות עיראק בימים ההם קבעו תנאים ומקומות בהם מיסדו את הזנות
ופיקחו על פעולתם. אחד המקומות המפורסמים האלה, שמוקם ברובע הזונות הרשמי, נקרא קלצ'יי
(كلجيي), שהיו לו שתי כניסות: אחת, דרך הרחוב המרכזי של בגדאד, 'אל-רשיד'
(شارع الرشيد), והשנייה, דרך סימטא צרה מרוחקת מהכביש. דיירי הסימטא התלוננו בזמנו
בפני השלטונות, על הטרדות ומעבר של לקוחות וזונות, סמוך לבתיהם ודרשו לסגור קצה זה
של הרחוב. הסרסורים והזונות התנגדו לכך, בטענה שהדבר יפגע בפרנסתם, וכי לקוחות
רבים יימנעו מלהיכנס דרך הרחוב הראשי, שהומה אדם, מחשש שזהותם תיחשף על-ידי עוברים
ושבים. גם ראש העיר של בגדאד דאז, עבד אל-מג'יד אל-שאווי (عبد المجيد الشاوي) התנגד לכך. למעשה, גם מיסוד הזנות על-ידי השלטונות, לא חיסל את תופעות בתי הזונות
הבלתי חוקיים, מה גם, שהשלטונות, לרוב, התעלמו מפעילותם.
עתון 'אל-וסט אל-בחרינייה' (الوسط البحرينية), היוצא
לאור בבחריין, כתב בגליונו מספר 3910 מיום 22.5.2013, כי מקורות יודעי דבר מטעם
משרד הפנים העיראקי, דיווחו לסוכנות הידיעות הצרפתית 'פראנס- פרס' ,(France Press Newsכי מספר רעולי פנים חמושים, פרצו לאחד מבתי הזונות בשכונת היוקרה
"זיונה" בבגדאד, ירו והרגו
שבע בנות וחמישה לקוחות ונמלטו מן המקום. שבוע לאחר מכן, באותה שכונה, התנפלו אלמונים חמושים על חנויות
לממכר משקאות חריפים, האסורים על-פי חוקי האיסלאם, ירו ורצחו שנים- עשר איש
ועקבותיהם נעלמו. העתון מציין עוד, כי במהלך ארבע השנים האחרונות התרבו בתי הזונות
ברובע יוקרתי זה, שפעלו באופן גלוי ולא מוסתר, בתוככי האוכלוסיה, למרות חוקי
המדינה האוסרים זאת.
(1)
"הדים מבבל", יהושע מאירי, ירושלים, 2006. (2)
"מוצפי-רבנו", פרק ראשון, עמ' 18 ו-21.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה