יום ראשון, 18 באוגוסט 2013

התגוננות מעשית כנגד עין הרע  (חלק ה')


בנוסף להגנה מילולית, גם ביהדות וגם באיסלאם נוהגים להשתמש בסמלים בנסיון להתגונן בפני עין הרע. בימי קדם השתדל אדם לשמור את נפשו מכל אסון בהשתמשו בחפצים בעלי השפעה בעיניו. אחד מהאמצעים האלה הוא ה "קמיע". היהודים החלו להשתמש בקמיעים, עוד מזמן גלות  בבל, במיוחד, בתקופת  בית - שני ובימי הביניים. שכן, בתקופות ההן היהודים סבלו מדיכוי, מרדיפות, מפורענויות  וממגפות, שהפילו חללים רבים.                                                                                                                            הקמיע בערבית יהודית בגדאדית נקרא طلصم – טלצם, מקור המילה פרסית.  ובאנגלית נקרא:  Talisman. הקמיע נכתב בכתב סתרים על קלף, או נייר, או חרוט על-גבי מתכת (בדרך כלל, על לוחיות  כסף).                                                                                   יהודי בבל האמינו כי הקמיע ניחן בסגולות ריפוי וכוח הגנה מפני מזיקים ונגד עין הרע. לפיכך, הידקוהו  לגוף או ענדו אותו על הצואר. אזכור לכך מוצאים אנו במשנה: "עור כדי לעשות קמיע"  (משנה, מסכת שבת, פרק ח', משנה ג'), או, "נאמן הרופא לומר קמיע זה מומחה רפיתי בו" (ירושלמי, מסכת שבת).           

יש וקמיעות נכתבו או נחרטו לפי הזמנה מיוחדת, וכל אחד נועד למטרה אחרת: לאישה המתקשה ללדת וליולדת ולפרי בטנה, כנגד עין הרע שמא תפגע בילדים הקטנים ובתינוקות, להצלחת האדם בעסקיו, לחיזוק אהבה בין איש לאשתו, או בין אדם לחברו, לבל תשלוט עין רעה באדם הנושא אותו על גופו, ועל כולם - להרחקת כל מיני ייסורים ומרעין בישין. גם כיום, ישנם כותבי קמיעות בעלי שם, שסחורתם מבוקשת אף ממרחקים.  

החוקר, אפריים נויימרק, יהודי מאירופה, שביקר בארצות המזרח, כולל עיראק בשנים 1884-1886, כתב בספרו 'מסע בארץ הקדם', בין השאר: "בעיראק, עם- הארץ יאמינו על היהודי, חכם העדה, כי לו ניתכנו  עלילות רוחות, כי בקיא הוא בשמות המלאכים הממונים עליהם, כי בידו להשביעם לעשות רצונו, גם אהבה וגם שנאה, הכל בידי החכם. על-כן, יקנו ממנו קמיעות בכסף מלא. יש אשר יצווה החכם להביא אליו תרנגול, או תרנגולת, במראה ידוע לפי מזל האדם, והוא ישחטם, יכתוב בדמם את הקמיע ואת בשרם יאכל החכם הוא ובני ביתו".  

על הקמיעות  מצויירים לרוב סמלי ה'חמסה', חמש אצבעות פשוטות ו/או סמל מגן דוד. הערבים החלו להשתמש ב 'חמסה' בעקבות היהודים, ועל-פי המסורת שלהם, היד בעלת חמש האצבעות מבטאת אצלם את חמשת עמודי האיסלאם: האמונה, התפילה, הצדקה, הצום והעלייה לרגל. סמל מגן דוד נתפס אצל עמי קדם כבעל משמעות מאגית, הדוחה פורענויות והוא אמצעי יעיל נגד עין הרע.                                                              

חכמי התלמוד הביעו התנגדות נחרצת נגד ה''מלחשים' למיניהם (סנהדרין, ד'), אך  לא שללו את הקמיעים, ובדברי הגאונים ישנה התייחסות אוהדת לנשיאתם (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף ס"ב, עמ' ב').

















   

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה