vv
חג
"החנוכה" בקרב יהדות בבל בגולה
"חנוכה" הוא חג ובו שמונה ימי הודאה(*) שתיקנו בני ישראל בזמן בית המקדש השני, לזכר
נצחון על הכובשים היוונים והמתייונים בארץ-ישראל (164 לפנה"ס), וכן, חנוכתו
מחדש של בית-המקדש ותופעת נס פח השמן. 'חנוכה' אינו בגדר מצווה בתורה שבכתב, אלא,
מקורו נשאב מדברי חכמים. שם נוסף ל'חנוכה' הוא:"חג האורים",
אותו תיעד לראשונה ההיסטוריון יוסף בן-מתתיהו. יש הסוברים שהמילה 'חנוכה'
מורכבת מהמילים חנו ו- כ'ה, שמשמעותן שביום כ'ה בכסלו, חנו
(זכו למנוחה) בני ישראל מאויביהם.
בערבו של ראש חודש 'טבת', היה מנהג בקרב יהודי
בבל להשתטח על קברו של הצדיק יהושע כהן גדול, הקבור בגדה המערבית של נהר החידקל,
להדליק נרות ולזמר שירים ותשבחות. כמו כן, היו מדליקים נר לזכרו של רבי מאיר בעל
הנס.
בבגדאד נהגו היהודים להדליק, בדרך כלל, את נרות
חנוכה בחנוכייה עשוייה מכסף טהור, אותה גם העניקו לילדיהם כמתנת נישואין. היו גם
חנוכיות, לרוב עשויות מכסף טהור, בנויות מתשע טבעות גדולות, ומחזיקות תשע כוסות, הנדלקות באמצעות פתיליות ספוגות מים
ושמן.
אומנם, מצווה להציב א ת החנוכיות על אדן החלון
לראווה, או, בסמוך לדלת כניסה, כדי לפרסם את נס פח השמן, אך יהודי בבל השאירו את החנוכיות הדלוקות בפנים הבית מתוך פחד
מפני המוסלמים. לאחר הברכות והדלקת הנרות, שרו במשפחות שירי חנוכה עממיים, מיוחדים
לחג זה ובמנגינות מיוחדות.
בימי החנוכה נהגו יהודי בבל לאכול מאכלי חלב,
זכר לנס שנעשה על-ידי יהודית, בתו של יוחנן כהן-גדול, נערה מבנות הנביאים, שהאכילה
את ראש היוונים, ממלכי יוון במעדני גבינה ושכר, עד שנרדם. אחר-כך, הרגה אותו, וכל
צבאו ברח. כמו כן, נהגו הנשים להכין לביבות מטוגנות בשמן, זכר לנס פח השמן,
שהחשמונאים הדליקו ממנו את המנורה במשך שמונה ימים.
(*) "ימי
הודאה" הם ימים מיוחדים בלוח השנה העברי, שנקבעו כדי להודות לה' על הנסים
והנפלאות שעשה לעמו ישראל.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה