תפקידי הגברים במשפחה
בגלות בבל
בבגדאד וסביבתה האבות היו רוב הזמן עסוקים ולא
היה להם הזמן הדרוש ליטול חלק בניהול המשפחה. משימה זו הוטלה, לרוב, על כתפי האם
"ללמד את ילדיה דרך ארץ, לחנך אותם, ללוות אותם, להוכיחם ולפקח על
מעשיהם" (הרב יוסף חיים ז"ל בספרו חוק הנשים - قانون النسا). תפקידו של האב, היה בין היתר, לפרנס את
המשפחה ולדאוג לכל צרכיה.
יהודי עיראק, במשך דורות, בגלותם בבבל, דאגו
לחנך את בניהם מגיל רך חינוך דתי מסורתי וזה היה, בעיקר, תפקידו של
האב לדאוג שהילדים ילמדו תורה ויספגו סדרי התפילה ויתלוו אליו לבית הכנסת בימי חול
ובמועדים.
בבוקר, היה האב משכים קום, נוטל לידו סל נצרים (זמביל
- زمبيل ) העשוי מעלי כפות תמרים, יוצא לשוק הקרוב, לפעמים עם פיז'אמה, או עם שמלת גברים (דשדאשה - دشداشة) לקנות את המצרכים הדרושים ליום-יום למשפחה, באין אמצעי
קירור בימים ההם.
לעת ערב, לאחר שהגברים גמרו עיסוקיהם ועבודתם,
רובם הלכו להתפלל 'מנחה וערבית' בבית הכנסת, ובצאתם משם, נכנסו לאחד מבתי הקפה (צ'ייכאנות - شاي خانة), שהיו פזורים ברובע היהודי בקרבת ביתם. ריחות עשן של טבק הנרגילות (نركيلة) והסיגריות עלו לאויר והגברים ישבו על ספסלי עץ פשוטים,
התגודדו חבורות חבורות מסביב לשולחנות ושוחחו ביניהם בקול רם, שהחריש אוזניים. הם שיחקו
שש-בש (טאולי - طاولة) ודומינו (דומנה - دومينو), לגמו קפה תורכי מריר וחזק, או, גמעו תה חריף (כסכין)
אשר בושל בישול ממושך על אש קטנה, נמזג בכוסיות קטנות מעודנות (אסתיכאנאת - استكانات) והומתק בגבישי סוכר (קנד- قند). המבוגרים שביניהם שילשלו בידם שרשרת חרוזים (סיבחה - مسبحة) , מחרוזת
חרוזי 'עינבר' שקופים, כאילו ניסו לעמוד על טיבם ולחזור ולאמת את מספרם.
רוב המחרוזות היו שחורות וחלקן חומות בהירות, שזהרו באור יקרות.
מתוך מכשיר הרדיו הענק בקעו קולותיהם הנוגים של
הזמרים מוחמד עבד-אל-והאב (محمد عبد الوهاب), פריד אל-אטרש, (فريد الاطرش), סלימה פאשה מורד (سليمة باشا مراد), אום כלת'ום (ام كلثوم), אסמהאן (اسمهان), פ'ירוז (فيروز), או, מקאמות של נאט'ם אל ע'זאלי (ناظم الغزالي), מוחמד אל-קובנצ'י (محمد القبنجي), צאלח ודאהוד אל-כוייתי (صالح وداوود الكويتي) ואחרים. גם כאן, הסתובבו רוכלים רבים והציעו את
מרכולתם. הם הציפו את בתי הקפה מכל עבר: מצחצחי נעליים, מוכרי סידקית וחפצים קטנים לצרכי יום-יום, מקבצי
נדבות, מוכרי לחם השעורים החמים והטעים, שנקרא 'לחם עניים' (خبز الشعير), מוכרי הבייגל (بقصم), מוכרי הבדים (قماشات), הסיגריות והגפרורים, מוכרי החומוס המבושל (لبلببي), וכו'.
המבנה המסורתי- הפטריארכלי של המשפחה בעולם
המוסלמי היה משותף לכל השכבות שבקהילת יהודי עיראק, והאב היווה סמכות עליונה ובלתי
מעורערת (1). על אף שהגברים נטלו חלק מועט בניהול חיי המשפחה,
האישה נתנה כבוד רב לבעלה ומקומו של האב במשפחה היהודית בגולה היה רם ונישא וכולם
סרו למרותו ולפקודתו, כמאמר הפתגם הבגדאדי : " الاب رب" (האב ריבון), או: "الرب من فوق والاب من تحت" (הריבון מעל והאב מתחת).
(1) "מגמות", כרך ו', עמ', 239.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה