הגנת יולדות ותינוקות מעין הרע  (חלק ו')

האמונה בעין רעה היא למעשה אמונה אוניברסלית, הנובעת מהפחד מפני קנאתו של הזולת. היא נפוצה גם בימינו אלה בצורות שונות בכל החברות האנושיות ומטבע הדברים, האדם פיתח אמצעים להגנה מפניה. יש והאמונה משולבת גם  עם שדים ועין הרע, ועל-כן, גם האמצעים משולבים בהתאם.

בעיראק אמונה זו נפוצה, בין היתר, גם בקרב יולדות ותינוקותיהן:                   

למען שלא תשלוט עין הרע ביולדת ובילד, נהגו רבים לקחת מחרוזת של שומים וחרוזים  כחולים, או, ודע (צדף), קושרים אותם יחד ותולים אותם  בראשו של התינוק. אם ייפגע התינוק בעין רעה, ייסדק החרוז והעין לא תשלוט בו. היולדת נהגה גם להטביע, בקצה אצבעה, סימן של טיט על מצחו של הרך הנולד. בברית מילה, נוהגים להביא כסא ל'אליהו הנביא' ומניחים אותו ליד הכסא עליו יושב הסנדק. לפי אחת הגירסאות, מופיע אליהו הנביא בכל ברית מילה, כדי לשמור על הילד ממזיקים ומחולאים רעים.

מאחר ותינוקות, בעיקר זכרים, הם יותר פגיעים מעין רעה, נוהגים לכסות אותם בכיסוי מלוכלך, או, מוכתם, או, להלביש אותם בבגדים מלוכלכים, או, מוכתמים. תינוקות זכרים עטו עליהם שמלות של נקבות, כדי  ל'בלבל את האויב' ועין הרע  לא תפגע בהם. כאשר קורה ועין זרה מביטה בתינוק בהתפעלות, האמא הייתה משיבה, מיד, שהתינוק מכוער וחולה, כדי לבלום את הפגיעה בו. לפעמים, כשעין זרה שואלת לשמו של היילוד, האימא הייתה משקרת ועונה:  לא ודעת, תשאלי את  בעלי. גם לגילו של הילד היו עונים ב 'חמישיות', או, ב 'שביעיות', כגון: חמישה ימים, או שבועות, שבעה ימים, או שבועות, חמישה חודשים, וכו' (1). 

הרב יוסף חיים מבגדאד, ז"ל (1835-1909) בספרו: 'קאנון אל-ניסא' (قانون  النسا - חוק - הנשים), האיץ באמהות "להפחית מערכם של הילדים בדברן בפני אנשים זרים,  מתוך חשש מעין הרע, ולהימנע  מלהלביש אותם בבגדים יפים ויקרים" (2).

עוד קמיעות, שעל-פי האמונה יש בכוחם להגן מפני עין הרע ומחלות הפוגעים בתינוקות וילדים, הם: עפצה ודהאשה - عفصة ودهاشة. 'עפצה', שתי  חתיכות כדוריות, דבוקות זו לזו, שמקורן מעץ 'אלון העפצים' (gall oak), קשורות בחוטי זהב במקור חיבורן, ונתלות בסיכה בבגדי התינוקות, או, בשרשרת עם 'חמסה' מזהב ואבן טורקיז, כדי לשמור עליהם מפני עין הרע. 'דהאשה' – חרוז  מנוקב בשבעה נקבים בצבע טורקיז מחובר אל ה'עפצה', כדיי להגן על התינוקות מעין הרע.  קמיע זה אופייני לקהילת יהודי בגדאד והסביבה וייחודי לה, וניתן לתינוק בשבוע  הראשון  להולדתו. עוד קמיע  בצורת 'כף יד' שלפי האמונה, יש בכוחו לגרש  עין  רעה מתינוקות וילדים, עשוי מזהב או  מכסף, ותולים אותו על צוארו של הילד עליו חקוקים שמות 'הוויה' (אל שדי), או שמות של מלאכים.  עד היום, בקרב  המאמינים מבין יהדות  עיראק, נוהגות  האימהות  לשים בכיסי  ילדיהם קמצוץ מלח, כהגנה נגד עין הרע, כשהם יוצאים לבקר אצל קרובים, או חברים.

מנהגים אלה עדיין  קיימים בקרב משפחות יוצאות עיראק בארץ. בשל מחסור ב 'עפצים' בארץ המהווים בסיס לקמיע, משתמשים הצורפים בכדורים העשויים מעץ.

(1)   מ. מיכאל, חקר על תרבותם של יהדות עיראק, 1981.                  

(2)   מוצפי, רבנו, פרק 33.